עברית  |  


נס הביצה והעגורים

סיפור: רן לוי-יממורי, איורים: ג'וזיאן חביב-מור

במשך אלפי שנים ועד שנות החמישים של המאה הקודמת, היו אגם וביצה בעמק החולה שמצפון לכנרת, בהם עולם ומלואו שופע בצומח ובעלי חיים. אולם, כדי לאפשר לעבד את האדמות ולמנוע איוד מים מיותר, הוחלט לייבשם. איש לא שיער שהייבוש יגרום לבעיות סביבתיות חמורות ואף לירידה באיכות מי הכינרת, מקור השתייה העיקרי של מדינת ישראל. כארבעים שנים לאחר הייבוש, לאחר מחקר של התופעות והתהליכים, הוחלט על פרויקט הצפת החולה בביצוע הקרן הקיימת לישראל. בעזרתו קיוו לשקם את הקרקעות, למנוע את זיהום מי הכינרת ואף ליצור מוקד תיירות שבמרכזו אגם קטן: "האגמון."

באגמון התפתחה צמחיית ביצה עשירה ומשכה עופות רבים. אולם בעקבות שינוי בסוגי הגידולים החקלאים, החלו להגיע לעמק החולה להקות עגורים רבות אשר למגינת ליבם של החקלאים החלו להסב נזקים רבים לגידוליהם. פתרון יצירתי נמצא בהאכלת העגורים במקומות מותרים תוך הרחקתם משדות החקלאים.
זוהי דוגמא מיוחדת של לימוד בעיה סביבתית ופתרונה באופן המאפשר הן לטבע והן לצרכי האדם להתקיים בכבוד ולרווחת כולם.
 
ניסים אקולוגיים אינם מתרחשים. ייבוש ביצת החולה והשפעתו על עמק החולה, על אגן הניקוז של הכנרת ועל עולם החי והצומח היה טעות אקולוגית חמורה. לא פשוט להודות בטעות ולא תמיד ניתן לתקנה. "נס הביצה והעגורים" הוא סיפור שבו שזורים שני נסים בעמק החולה:
ייבוש ביצת החולה וההצפה מחדש של אדמות העמק ויצירת ה"אגמון", ונס הופעת העגורים ושיתוף הפעולה הייחודי בין החקלאים ובין שומרי הטבע.
את העגורים ניתן לראות באזור אגמון החולה מחודשי הסתו ועד תום החורף.
 
 
 
 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 

תערוכת איורים

 

לייבסיטי - בניית אתרים