עברית  |  


עמיר בלבן
 
אהבתו של עמיר לציפורים החלה עוד בהיותו בן 10. הוא צפה בשכונת מגוריו (הגבעה הצרפתית) בירושלים בבזים. תחילה לא זיהה את מינם המדוייק והתלבט בן חיוויאי ובז. הוא ופנה לספרו של ראובן ענבר "ציפורי ישראל" והבין כי מדובר בבז מצוי, מין אשר התאים את אורח חייו לסביבת מגורים עירונית. הוא החל להתנדב בגן החיות התנ"כי, והתאהב בעופות הדורסים. היה לעמיר ברור שהוא יהפוך לבזיארד (מאלף בזים). כאשר אביו שב מביקור בחו"ל, הביא עימו ספר אנגלי אודות בזיארדות. התעניינותו והתלהבותו של עמיר גברו, והוא אף כתב מכתב למחבר הספר. כעבור זמן מה הגיעה תשובתו של המחבר, אשר כנראה הופתע מהתלהבותו של הקורא הצעיר, ואף שלח לו כתובות של מקומות בפקיסטן שם יוכל הבזיארד הצעיר לרכוש בזים
עמיר הבין, כי אם הוא רוצה בזים הוא צריך להשיגם בעצמו. הוא גילה קן בחלון חדר השרותים בדירה שבקומה השלישית של אחד הבניינים בשכונה, גייס חברים אחדים, וההסכם היה כי כל אחד מקבל גוזל.
כאשר נעדר בעל הדירה, הם טיפסו וגנבו את הבזים. עמיר ידע כי הוריו אינם מרשים לו לגדל בזים ולכן הוא גידל אותם בחצר של חבר, אולם כאשר שמעו על כך, הם אישרו לו לגדל את הבז.
בינתיים, דיווח בעל הדירה למשטרה כי מישהו גנב את הגוזלים. הוא הכיר את עמיר והניח כי הוא קשור לעניין.
ימים אחדים מאוחר יותר התייצבו חוקרי המשטרה ממחלק הנוער והזמינו את עמיר לחקירה. מלווה באביו הגיע עמיר לתחנת המשטרה בחשד לגנבה ולהשגת גבול. עמיר הבין, כי לא יוכל לממש את חלומו להיות בזיארד, אך לא רצה לוותר על אהבתו לציפורים. הפנו אותו לחוג צפרות, וגילה כי מלבד בזים ישנם מיני עופות מעניינים אחרים, ציפורי שיר ועופות מים. הוא הרבה לצפות בם וכדי להגדירם החל לרשום רישומים ולצלם. הוא גילה את הנאת הרישום והציור והחל לפתח את תחביבו החדש: ציור בטבע. במשך זמן רב רשם בשחור ולבן, ורק כעבור שנים החל לעבוד בצבעי מים. הוא עדיין מצלם ומצייר, וביחד עם גדעון פרלמן, חבר מאותו חוג צפרות, הם הקימו בקרבת הכנסת תחנה לטיבוע צפורי שיר, הפתוחה למבקרים בכל עת.       

                       

 



להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 

תערוכת איורים

 

לייבסיטי - בניית אתרים